אנמיה מהוה סיבוך כבר בשלבים המוקדמים של אי ספיקת כליות כרונית. טיפול בשלבים המוקדמים יכול להביא לירידה בסיכוי לתמותה ולירידה בתחלואה.
האנמיה בשלבים המוקדמים אינה סימפטומטית והחולים מסתגלים בצורה זו או אחרת לירידה בהמוגלובין ולהפרעות בירידה בתפקוד הכליות. כך שחולה כזה המופנה לטיפול מגיע מאוחר מידי ובשלבים מתקדמים.
האנמיה בחולי CKD קשורה בסיבוכים קרדיווסקולאריים כמו התפתחות של LVH .
לחולים עם CKD יש פגיעה באיכות חיים, ירידה בכושר הגופני ,ירידה בפעילות קוגניטיבית ומינית.
האנמיה עלולה להגדיל את הצורך במתן מנות דם, והטיפול באריתרופויטינים יכול להפחית את הצורך בכך.

הנפרולוגים נוטים לחלק את סוגי החולים ב CKD למספר קטגוריות:
1. חולים שלהם סוכרת, ואצלם הסיכוי לאנמיה כבר בשלבים המוקדמים, גבוה יותר. רמות נמוכות של המוגלובין קשורות להחרפה בסיבוכים של הסוכרת כגון רטינופטיה סיבוכים בכלי הדם, מחלות לב, ותמותה.

2. אנמיה קשורה עם אי ספיקת לב גם בחולים שלהם פעילות כליתית תקינה.

3. מחלות סיסטמיות קשורות בדלקות ועליה בריכוזי סרום של C- reactive protein כך שחולים שלהם וסקוליטיס      סיסטמי או חולים שלהם systemic lupus erithematosus מראים רמות נמוכות יותר של המוגלובין מחולים שלהם גלומרולוס נפריטיס כרוני ללא מחלה סיסטמית.

4. חולים מבוגרים בעלי נטייה לאנמיה המעלה סיכוי לתמותה.מחקרים הראו שמבוגרים שלהם CKD , שטופלו באריתרופויטינים לפני הטיפול בדיאליזה, היו בעלי סכויי תמותה נמוך יותר בשנה הראשונה של הדיאליזה.

5. קיימת אנמיה לאחר השתלה כשהסיכון הוא פגיעה בתפקודי כליה,אימונוסופרסיה וחסר בברזל.השכיחות היא בין% 20-40% .יותר מ 50% מהחולים לאחר השתלת כליה הם בשלב 3, של CKD. יש קורלציה שלילית בין רמות המוגלובין וGFR גם בקבוצה זו.

6. מבין התרופות האימונוסופרסיביות, mycophenolate mofetil וtacrolimus קשורות ברמת המטוקריט נמוכה.השכיחות הגבוהה ביותר לאנמיה שלאחר השתלה (57% ) אובחנה בחולים שטופלו ב sirolimus .

נתונים ממחקר Pre dialysis Survey on Anemia Management (PRESAM) הראו שרק 27% מהחולים שהגיעו לדיאליזה טופלו לפני כן ב ESA. מכאן ניתן להבין את חשיבות האיתור המוקדם של האנמיה בחולי ה CKD.וחשיבות טיפול ב ESA (Erythropoetin Stimulating Agents) .

השימוש באריתרופויטין הוא בבחינת פריצת דרך בטיפול בחולי CKD משנות ה90 והוא שינה באופן מהותי את איכות חיי חולים אלו .
כיום, קיים קונצנזוס בקרב העולם כולו באשר לחשיבות הרבה של הטיפול בתכשירים מסוג זה.
מאז כניסת תכשירים אלו לשימוש , חלה התקדמות בשטח הביוטכנולוגיה עם יצירת מולקולות בעלות טווח פעולה ארוך יותר המאפשרות מתן טיפול אחת לשבועיים או יותר. על ידי כך ניתן להפחית באופן משמעותי את תדירות מתן הזריקות. טיפול זה ניתן באמצעות מזרקים אוטומטיים וחד פעמיים שפותחו במיוחד למטרה זו. מזרקים אלו מבטיחים שימוש עצמאי בטוח ופשוט. מינון התרופה הוא קבוע כך שאין סכנה למינון יתר או תת מינון. .

הביוטכנולוגיה החדשה של טיפול בתרופות ארוכות טווח בשילוב עם הטכנולוגיה החדשה למתן
התרופה מבטיחים שיפור נוסף באיכות חיי המטופלים.
טיפול באריתרופויטין מצריך הזרקה של עד 3 פעמים בשבוע, דבר שיכול להביא למעמסה על החולים ועל ספקי השירות הרפואי. כפי שצוין,קיימת כיום אפשרות להפחית את כמות הזריקות בטיפולים של פעם בשבוע, פעם בשבועיים ואף פעם בחודש !

כלומר, קיים כיום מגוון רחב של אפשרויות טיפול באנמיה בחולי CKD, היכול להביא לשיפור ניכר באיכות החיים של המטופל, נוחיות הן לחולה והן למערכת הרפואית, פחות ביקורים במרפאות, חסכון בזמן לצוות המטפל, חסכון באכסון וכמובן סיכוי להפחתה בתחלואה ובתמותה.


W.H. Horl et al. NDT (2007) 22 ( Suppl 3):iii20-iii26
Disney et al.Nephrology 2007
Agarwal et al JAMDA-Feb 2007